אחד הדברים האהובים עליי בעולם הוא לראות את השקיעה ועדיף בים. 
אני נהנית כל פעם מחדש ומשתאה מהפלא הזה, הדמדומים, הרגעים של שמים מצוירים בצבעים מרהיבים.
יש לי בערך מיליון תמונות מאותם רגעים קסומים וכל תמונה ורגע כזה שראיתי, מלאו אותי מחדש בהתפעלות והתרגשות מהקסם שבאוויר. 
בחיי שעוד לא הייתה שקיעה שלא אהבתי אהבתי אותה בדיוק כפי שהיא הופיעה בלי לקוות שהשמש תזוז עוד טיפה ימינה,
בלי לחכות שיופיע גם הצבע הוורוד או הכתום העז, בלי לחלום שבדיוק יופיע איזה גולש או סתם איזו סירת מפרש אלא, באמת התמסרתי לרגע שהגיע ואהבתי אותו בדיוק כפי שהוא הופיע.
**
וזה בעצם לב העניין לאהוב ולקבל את הילדים ללא תנאי ה-לאהוב בא לנו בטבעיות אך המפתח הוא גם בלקבל ללא תנאי
בלי – אולי, אם ואז, למה אתה לא, רק אם, וכדאי…
אותן כוונות מאד טובות, שעשויות להיתפס כביקורתיות ומערערות ובמקומן, לנסות להתמסר, להתפעל, ליהנות, ובעיקר לקבל אותו – בדיוק כפי שהוא כרגע

*האהבה שאינה תלויה בדבר ללא קשר למה שעשה או אמר*