אני רוצה שהילד שלי יהיה אהוב, בגן, בבית ספר, בחוג ובכלל בכל מקום שלשם ילך-
שיהיה מוקף אהוב וסוחף, שיהיה מוביל ומנהיג, עם תושייה והגיון פנימי בריא.

אני רוצה שהילד שלי יצליח בלימודים, שיעשה שיעורי בית וישקיע לקראת המבחנים ובאופן כללי, שיאהב לקרוא ספרים.

אני רוצה גם שיהיה נדיב, מנומס, יראה ויתחשב באחר שיאהב לעזור לאחיו, לחבר, ובעצם בכל מקום שלשם ילך.

אני רוצה שיהיה חזק, שיידע לעמוד על שלו, ללכת בעקבות משאלות לבו, ושגם יהיה חזק ומוכשר בספורט ונגינה כמובן…

אני רוצה שיהיה ילד יצירתי, שלו רעיונות מעניינים, שיגלה סקרנות ויחשוב מחוץ לקופסא ושיתעדכן במה שקורה פה במאה.

אני רוצה שיהיה נעים, נקי ומסודר.

אני רוצה..אני רוצה את הכי טוב בשביל הילד שלי.

**
הורים שיושבים איתי להדרכה חולמים על הילד המושלם, ובעצם מי מאתנו לא?

זה כמובן מתוך הרצון העמוק שיהיה לו הכי טוב בעולם, ולרגע שכחנו שאנחנו הורים ובכלל החיים לא באמת מושלמים, ואת המגבלות וכישלונות שלנו למדנו כבר לקבל, להכיל, לצחוק ולשחרר.

אז בואו נזכיר לעצמנו – להוריד את המשקולת הכבדה של הציפייה הגבוהה –  מושלמות, ולקבל. לקבל את עצמנו – כהורים וכמובן את ילדינו האהובים, כמה זה משחרר ומאפשר ככה סתם לנסות, לטעות, לחקור, ללמד וליהנות – פשוט להיות.

*האומץ להיות בלתי מושלם (ר׳ רייקורס)*