מכירים את זה, כשמגיעים לפארק והילד מפחד לעלות על הקיאק/אומגה/מתקן, 

ואתם לא מבינים מה הקטע?
ואז זה מתחיל – תעלה חמודי, אל תדאג, אני פה, כדאי לך לעלות, יהיה לך כיף! 

אתה ממש מפסיד, חבל, תעלה, זה לא מפחיד, יאללה…והוא בשלו, מסרב…
אבל בעצם מנקודת מבט הילד, אותו זה מפחיד, זה לא נראה לו כיף, זה נראה לו מאיים.

אז מה כדאי לעשות כשהילד מפחד?
ננסה לא להתפעל ולהזין את זה, במסע שכנועים, בביקורת כמו אתה כבר גדול ומה אתה מפחד?
נשתדל להישאר עם אותו טון שמשדר “עסקים כרגיל”, כזה שלא מתרשם מהפחד, נמנע מלבטל לו את התחושה שזה בכלל לא מפחיד, נברר – ממה הוא חושש ובעיקר מה הוא חושב שיכול לעזור לו?
נציע לו רעיון או שניים ונשחרר, כן אנחנו נשחרר ובפעם הבאה נציע שוב, אולי עדיין לא ירצה, אבל לא נתרשם או נתייג כפחדן, אלא ננסה רגע, לברר מה מפריע לו? מה יעזור לו ונשחרר.
הקבלה, ההצעות להתגברות והמשך חשיפה יהיה לו כסולם שאולי בפעם הבאה כבר ירגיש שירצה לעלות עליו.

האומץ לנסות ולהתגבר!